מאמרי הזוה"ק - שבת הגדול

כ"ג אדר תשפ"ה | 23/03/2025 | 21:46

מסביר הזוה"ק, השֶׂה היה עיקר העבודה זרה של המצרים כי הוא ראש לכל המזלות, והוא נקרא "תועבת מצרים" כך שמה של העבודה זרה שלהם, כי הם מתעבים את הקדושה, וזו היתה חכמתו של יוסף הצדיק שלקח את אחיו שיהיו רועים את האלוה של המצרים ועי"ז ישלטו על המצרים, והמצרים יכבדו אותם כמו שמכבדים את העבודה זרה שלהם, והשבטים ישלטו על העבודה זרה שלהם ויכפו אותו שיהיה תחת ידם, ואז ג"כ ישלטו עם ישראל על המצרים בעצמם, ולכן הושיב אותם במיטב הארץ בארץ רעמסס ששם הם רועים את הצאן שלהם.

ח"ג דף ר"נ ע"ב

רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח וְגוֹ'. הנה כתוב בתורה בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. והטעם הוא, כי בי"ב חודשים יש ג' הויו"ת ויש בהם י"ב אותיות, א"כ חודש ניסן הוא י' של הוי"ה, ולכן צוה בעשור לחודש שיקחו השה, הכונה מתי שאות י' שולטת. ועתה שואל, אִימְרָא דְּאִיהוּ פִּסְחָא אַמַּאי שה שהוא קרבן פסח מדוע דוקא שה? הרי המצרים עובדים כל בהמה, כדלקמן, ובעבור זה הקב"ה היכה כל בכור בהמה א"כ מדוע דוקא שה. אֶלָּא דַּחֲלָא דְּמִצְרָאֵי וֶאֱלָהָא דִּלְהוֹן הָוָה אִמְרָא אלא מתרץ שעיקר היראה של המצרים והאלוה שלהם היה הטלה, בְּגִין דְּמִצְרָאֵי פָּלְחִין לְמַזַּל [א] טָלֶה לפי שהמצרים עובדים למזל טלה שהוא ראש לי"ב מזלות, (רעיא מהימנא לקמן) כי המצרים ראו שהמזל הטוב ביותר מכל המזלות הוא של חודש ניסן שהכל פורח ויפה ואויר טוב וכו' לכן היו עובדים אותו, וּבְגִין כָּךְ פָּלְחִין לְאִימְרָא ובשביל זה היו עובדים בעיקר לטלה כי הוא ראש לעבודה זרה שלהם. תָּא חֲזֵי בא וראה, כְּתִיב (שמות ח) הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם. מַאי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם מדוע אומר תועבת מצרים הרי תועבה לשון מיאוס ושנאוי. וְכִי עַל דְּשָׂנְאִין לֵיהּ כְּתִיב תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם וכי מפני ששונאים וממאיסים אותו המצריים כתוב עליו תועבת מצרים? הרי אדרבה אוהבים ועובדים אותו ולא שונאים אותו, אֶלָּא דַּחֲלָא דְּמִצְרָאֵי וֶאֱלָהָא דִּילְהוֹן אִקְּרֵי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם אלא מתרץ שהיראה של המצרים והאלוה שלהם נקרא שמו "תועבת מצרים" ונק' תועבה שמתעבים את הקדושה ואין זה לשון מיאוס אלא כל עבודה זרה נקראת תועבה, כְּמָה דִּכְתִּיב כמ"ש, (דברים יח) כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם כמתרגם דַּחֲלָא דִּשְׁאַר עַמִּין יראה ועבודה זרה של שאר האומות כך שמו תועבת הגוים.

תָּא חֲזֵי חָכְמָתָא דְּיוֹסֵף בא וראה חכמתו של יוסף, דִּכְתִּיב (בראשית מז) וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, וְאוֹלִיף לוֹן לְמֵימַר ולימד אותם לומר, אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ כי רצה שישבו בארץ גושן, כי כיון ששרה אמנו קבלה את המקום הזה הכניסה אותו לקדושה. וְכִי מַלְכָּא דְּהָוָה שַׁלִּיט עַל כָּל אַרְעָא וְאַבָּא לְמַלְכָּא עָבִיד כְּדָא וכי מלך שהוא יוסף שהיה שולט על כל הארץ והוא אב ומשנה למלך יעשה כדבר הזה לשים את אחיו רועי צאן והטלה נקרא תועבה דבר מאוס? וְעָבִיד לַאֲחוֹי דְּיִשְׂנְאוּן לְהוֹן ועושה לאחיו שישנאו אותם המצריים, וְלָא יַחְשְׁבוּן לְהוֹן ולא יחשבו אותם לאנשים טובים ומכובדים, כי אם תפרש שתועבה הוא לשון שיקוץ ושנוא, פלא גדול על יוסף שישפיל כל כך את אחיו, אֶלָּא וַדַּאי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם דַּחֲלָא וֶאֱלָהָא דִּילְהוֹן אִקְּרֵי הָכִי אלא ודאי שהיראה והאלוה שלהם נקרא כך בשם תועבה, וְעַל דָּא כְּתִיב ועל זה כתוב, (שמות ח) הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם שפירושו את האלוה שלהם. וא"כ עם ישראל תמהים איך נזבח את האלוה שלהם ולא יסקלונו.

אָמַר יוֹסֵף בלבו, כָּל (בראשית מז) מֵיטַב המקום הטוב ביותר של מִצְרַיִם הִיא אֶרֶץ רַעְמְסֵס, וְהַהִיא אַרְעָא אַפְרִישׁוּ לְדַחֲלָא דִּלְהוֹן ואת אותה ארץ הפרישו ליראה והאלוה שלהם, לְרַעְיָא וּלְמֵיהַךְ בְּכָל עִנּוּגִין דְּעָלְמָא לרעות שם את האלוה שלהם ולילך בכל תענוגות העולם. וְכָל מִצְרָאֵי חָשִׁיבוּ לְאִנּוּן דְּרָעָאן לְדַחֲלֵיהוֹן, כְּדַחֲלֵיהוֹן וכל המצרים החשיבו מאד לאותם שרועים את היראה והעבודה זרה שלהם כיראתם וכעבודה זרה שלהם ממש. ואמר יוסף, אַעֲבִיד לְאַחַי דְּיָרְתוּן הַהִיא אַרְעָא וְיִסְגְּדוּן לוֹן מִצְרָאֵי אעשה לאחי שירשו את אותה הארץ וישתחוו להם המצרים, וְיַחְשְׁבוּן לוֹן כִּדְקָא יָאוּת ויחשיבו ויכבדו אותם כמו שצריך, וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב (בראשית מז) כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רוֹעֵה צֹאן, מְחַשְּׁבִין לוֹן כְּדַחֲלֵיהוֹן שמחשיבים ומכבדים אותם כמו היראה והעבודה זרה שלהם.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לרבי חייא, וְהָא תָּנֵינָן כְּמָה דְּאִתְפָּרַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵאִנּוּן דְּפָלְחֵי לַעֲבוֹדָה זָרָה והרי למדנו כמו שנפרע הקב"ה מאותם שעובדים לעבודה זרה, הָכִי אִתְפָּרַע מֵעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ כך נפרע מעבודה זרה עצמה, וא"כ עתה קשה, וְכִי יוֹסֵף עָבִיד לַאֲחוֹי עֲבוֹדָה זָרָה וכי יוסף עשה את אחיו עבודה זרה שישתחוו להם ח"ו? אָמַר לֵיהּ, לָא עָבִיד יוֹסֵף לַאֲחוֹי עֲבוֹדָה זָרָה אמר לו, לא עשה יוסף את אחיו עבודה זרה, אֶלָּא עָבִיד לוֹן לְשַׁלְטָאָה עַל עֲבוֹדָה זָרָה דִּילְהוֹן אלא עשה אותם שולטים על עבודה זרה של המצרים, וּלְאַכְפָּיָא עֲבוֹדָה זָרָה דִּילְהוֹן תְּחוֹת יָדַיְיהוּ ולהכניע את העבודה זרה של המצרים תחת ידם ע"י קדושת השבטים, וּלְרַדָּאָה לוֹן בַּמַּקֵּל ולרדות אותם במקל, כי ע"י האור והקדושה של שבטי י"ה תכנע הס"א והעבודה זרה של המצרים כשפחה לפני גבירתה. ולשון רועי צאן מלשון רוע התרועעה הארץ, שפי' "מכניעי צאן". אָמַר יוֹסֵף, אִי יִשְׁלְטוּן אַחַי עַל עֲבוֹדָה זָרָה דִּילְהוֹן, כָּל שֶׁכֵּן דְּיִשְׁלְטוּן עַל גַּרְמַיְיהוּ אם ישלטו אחי על עבודה זרה של המצרים, כל שכן שישלטו השבטים הקדושים על עצמם וגופם של המצרים שיהיו כפופים ונכנעים להם, וּבְגִין כָּךְ אוֹתִיב לוֹן בְּמֵיטַב אַרְעָא ובשביל כך הושיב אותם במיטב הארץ כי שם היה עיקר שפע מזלם, ועי"ז וְאַשְׁלִיט לוֹן עַל כָּל אַרְעָא השליט אותם על כל ארץ מצרים, ואז ישלטו גם למעלה על השר של מצרים, ואז השר יקבל את השפע שלו מהם. וא"כ עיקר השפע יקבלו עם ישראל, והמצרים יקבלו את התמצית.

אמר הקב"ה, בעשור לחודש שאז עלה כח הקדושה בעשר ספירות קדושות, וכן י' ניסן באותה שנה היה יום שבת קודש, בכח הקדושה הזאת תקחו את השֶׂה שהוא העבודה זרה של מצרים ויהיה במעצר ג' ימים לבטל ג' קליפות טמאות, וביום ד' שהוא ער"פ תתאספו עליו לדונו ולהכניעו ולשחטו להוציא ממנו את הכח שיונק מן הקדושה, וכאשר המצרים היו שומעים את האלוה שלהם שהוא במאסר והם לא יכולים להצילו, היו בוכים והיה קשה להם מאוד כאילו הם עצמם נעקדים לההרג, ואחר השחיטה תצלו אותו באש כמו שכתוב "פסילי אלהיהם תשרפו באש" ולא מבושל, כדי שיצא הדם שהוא הטומאה ע"י הצלי אש. וכן כדי שיהיה ריחו נודף בכל מצרים וכדי שיראו אותו ולא יהיה מכוסה בסיר, ועוד שיהיה ראשו כפוף על כרעיו בשפלות, שלא יאמרו זו חיה אחרת, ועוד שלא לאכלו בתאוה ברעב אלא על השובע דרך בזיון, ועוד ועצם לא תשברו בו אלא לזרוק העצמות בשוק.

וְעַל דָּא אִמְרָא דְּאִיהוּ פֶּסַח אַמַּאי ועל זה ששאלת שה שהוא פסח אמאי, כלומר מדוע ציוה השי"ת להקריב הטלה לקרבן פסח? אֶלָּא [ב] דַּחֲלָא דְּמִצְרָאֵי וֶאֱלָהָא דִּילְהוֹן הָוָה אִימְרָא אלא היות שהיראה והעבודה זרה של המצרים והאלוה שלהם היה טלה, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מִבְּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ אמר הקב"ה בעשרה בניסן כי אז מתגדל כח הקדושה לבטל כח הטומאה של המזל שלהם שעולה לשלוט, סִיבוּ דַּחֲלָא דִּילְהוֹן דְּמִצְרָאֵי וְתִפְשׂוּ לֵיהּ תקחו את היראה של המצרים ותתפשו את השה, וִיהֵא אָסוּר וְתָפִישׂ בִּתְפִישָׂה דִּילְכוֹן יוֹמָא חַד וּתְרֵין וּתְלַת ויהיה אסור ותפוס במעצר שלכם יום אחד ושנים ושלשה ימים כדי להכניעו לבטל כח ג' קלי' טמאות. ולא אמר ג' ימים כי הקליפות הם מפורדים ואין להם אחדות כמ"ש "יתפרדו כל פועלי און", וּבְיוֹמָא ד' אַפִּיקוּ לֵיהּ לְדִינָא, וְאִתְכַּנָּשׁוּ עָלֵיהּ וביום הרביעי שהוא ערב פסח שהוא כנגד קליפת נוגה [ג] הוציאו אותו לדין והתאספו עליו לדונו ולהכניעו ולשוחטו ולהוציא ממנו כל הכח שינק מן הקדושה, ויראו כולם כי גדול כח ישראל על קליפת נוגה ונכנעה קלי' נוגה לעם ישראל, ונכללה בקדושה, ואפשר לאכול ממנה.

וּבְשַׁעֲתָא דְּמִצְרָאֵי הָווּ שָׁמְעִין קָל דַּחֲלָא דִּילְהוֹן דְּתָפִישׂ בִּתְפִישָׂה דְּיִשְׂרָאֵל ובשעה שהמצרים היו שומעים את קולו של היראה שלהם שהיה תפוס ועצור במאסר של עם ישראל, וְלָא יָכְלִין לְשֵׁזְבָא לֵיהּ ולא יכלו להציל אותו, הָווּ בָּכָאן וְהָוָה קַשְׁיָא עָלַיְיהוּ כְּאִלּוּ גַּרְמַיְיהוּ אִתְעַקִּידוּ לִקְטָלָא היו בוכים והיה קשה עליהם כאילו הם בעצמם נעקדים לההרג. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִהְיֶה תָּפִישׂ בִּרְשׁוּתַיְיכוּ יוֹמָא בָּתַר יוֹמָא אַרְבָּעָה יוֹמִין אמר הקב"ה תפוש יהיה השה ברשותכם יום אחר יום ארבעה ימים, בְּגִין דְּיֶחֱמוּן יָתֵיהּ תָּפִישׂ בשביל שיראו אותו תפוש, וּבְיוֹמָא רְבִיעָאָה אַפִּיקוּ לֵיהּ לִקְטָלָא וביום הרביעי תוציאו אותו להורג, וְיֶיחֱמוּן לֵיהּ מִצְרָאֵי הֵיךְ אַתּוּן עָבְדִּין בֵּיהּ דִּינָא ויראו אותו המצרים איך אתם עושים בו דין, כדי להוציא ממנו הכח שינק מן הקדושה, וְדָא קַשְׁיָא לְהוּ מִן כָּל מַכְתָּשֵׁי דְּעָבַד לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וזה היה קשה להם יותר מכל המכות שעשה להם הקב"ה, אִנּוּן דִּינִין דְּיָעַבְדוּן בְּדַחֲלֵיהוֹן אותם הדינים שעשו ביראתם ובעבודה זרה שלהם.

לְבָתָר דָּיְינִין לֵיהּ בְּנוּרָא ואח"כ צריך לדון אותו באש, דִּכְתִּיב, (דברים ז) פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ. אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אמר הקב"ה לעם ישראל, אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא שנצלה רק מעט ויש בו עדיין דם האיברים ואינו ראוי לאכילה, דְּלָא יֵימְרוּן בִּרְעוּתָא וּבְתֵּיאוּבְתָּא דְּדָחַלְנָא אָכְלִין לֵיהּ הָכִי שלא יאמרו ברצון ובתאוה שיש לעם ישראל על העבודה זרה שלנו אוכלים אותו כך קודם שנצלה כראוי, אֶלָּא אַתְקִינוּ לֵיהּ צָלִי אלא תתקנו ותכינו אותו צלוי טוב לגמרי, וְלֹא מְבוּשָּׁל  אפי' שימלחו אותו וכבר מותר בבישול אלא רק צלי, כדי להוציא את כל דמו לגמרי לכן דוקא צלי, דְּאִלוּ מְבוּשָּׁל יְהֵא טָמִיר וְלָא יֶחֱמוּן לֵיהּ שאילו נעשה אותו מבושל יהיה הכבש מכוסה בתוך הסיר ולא יראו אותו המצרים ולא יכאב ליבם כ"כ,  אֶלָּא תִּקּוּנָא דִּילֵיהּ דְּיֶחֱמוּן לֵיהּ הָכִי מוֹקְדָא בְּנוּרָא אלא התיקון שלו וההכנה שלו לאכילה שיראו אותו המצרים כך נשרף באש, כדי שיצא כל דמו, וגם שיראו אותו, וגם, בְּגִין דְּרֵיחֵיהּ נוֹדֵף כדי שיהיה ריחו נודף ויריחו אותו המצרים ויצא ליבם.

וְתוּ רֵישֵׁיהּ עָלֵיהּ כָּפוּף עַל קַרְסוּלּוֹי ועוד שיהיה ראשו עליו כפוף על כרעיו למטה תכלית השפלות כמ"ש ראשו על כרעיו ועל קרבו, ושנינו במשנה משלשלין את הפסח בתנור. והיה תלוי מהופך, ראשו למטה וכרעיו למעלה, דְּלָא יֵימְרוּן דְּחַיָּה אוֹ מִלָּה אַחֲרָא הוּא שלא יאמרו שהוא איזו חיה או דבר אחר, לכן צריך להשאיר את הראש ג"כ, אֶלָּא דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ דְּאִיהוּ דַּחֲלָא דִּלְהוֹן כדי שיכירו אותו שהוא היראה והעבודה זרה שלהם, וְתוּ דְּלָא יֵכְלוּן לֵיהּ בְּתֵיאוּבְתָּא אֶלָּא עַל שֹׂבְעָא אֹרַח קְלָנָא וּבִזָּיוֹן ועוד שלא יאכלו אותו בתאוה אלא על השובע שאין חשק ותאוה כלל לאכול שאז הוא דרך קלון ובזיון. וְתוּ עֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ ועוד, אפי' עצמות הרכות, שיש שאוהבים לטעום המח של העצמות, אפילו הכי לא תשברו בליל פסח, אֶלָּא דְּיֶחֱמוּן גַּרְמוֹי רָמָאן בְּשׁוּקָא אלא כדי שיראו עצמותיו של העבודה זרה מושלכים בשוק בבזיון, וְלָא יֵכְלוּן לְשֵׁזְבָא לֵיהּ ולא יוכלו להציל אותו. וְעַל דָּא כְּתִיב, (במדבר לג) וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יְהֹוָה שְׁפָטִים בלשון רבים. דִּינִין סַגִּיאִין דינים רבים. תּוּ וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וְלָא חַרְבָּא וְרוֹמְחָא וּשְׁאַר מָאנֵי קְרָבָא ועוד קחו בידכם מקלות ולא חרב ורומח ושאר כלי מלחמה, אלא ככלב שמכים אותו במקל.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה הָא אוֹקְמוּהּ דְּמִצְרָאֵי פָּלְחֵי לְמַזָּל טָלֶה הרי העמדנו ופירשנו שהמצרים עובדים למזל טלה, וּבְגִין כָּךְ פָּלְחִין לְאִימְרָא ובשביל כך היו המצרים עובדים לשה כי הוא מקבל שפע ממזל טלה העליון. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אִי הָכִי טָלֶה יִפְלְחוּן וְלָא אִימְרָא אמר רבי יוסי, אם כן לטלה שהוא קטן יעבדו ולא לשה שהוא גדול. אָמַר לֵיהּ, כֹּלָּא פָּלְחִין אמר לו ר' יהודה, אלו המצרים לכל מיני צאן הם עובדים גדולים וקטנים, אֶלָּא מַזָּל טָלֶה נָחִית וְסָלִיק בְּטָלֶה וְאִימְרָא אלא מזל טלה יורד ועולה פעם בטלה קטן ופעם בשה גדול, שבתחילתו מזל טלה נראה קטן ואח"כ נראה גדול, וּבְגִין כָּךְ פָּלְחִין לְכֹלָּא ובשביל זה עובדים לכל מיני צאן קטנים וגדולים. אָמַר לֵיהּ, הָכִי שָׁמַעְנָא, דְּכָל בְּעִירָא רַבָּא דַּחֲלָא דִּלְהוֹן הָוָה אמר לו רבי יוסי לרבי יהודה כך שמעתי שכל בהמה גדולה וגסה יראה ועבודה זרה שלהם היא, אלא הטלה שהוא בכור לכל המזלות עבדו אותו גם בהיותו קטן, וְעַל דָּא קָטִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל בְּכוֹר בְּהֵמָה ועל זה הרג הקב"ה כל בכור בהמה כי הם עבדו את כולם. וְהָא אִתְמַר דְּאִלֵּין אִנּוּן דַּרְגִּין דִּלְעֵילָּא דְּאִקְּרוּן הָכִי והרי כבר נאמר שאלה הבכורות, אם בכור בהמה, ובכור השבי, ובכור השפחה, הם אותן מדרגות עליונות של החיצונים והקליפות שנקראו כך.

PDF להורדה